אות אלף

אבן

אבן בא"ט ב"ח, טחה = 22, לרמז על כ"ב האותיות, הנקראות אבנים, (ספר היצירה פרק ד' משנה י"ב, ראה המפרשים שם)

ועוד אבן בא"ל ב"ם, למג, אותיות גלם, להורות שהם, חומר הגלם להתהוות ובריאת העולם. וכן גלם = 73 = חכמה, לרמז כי ראשית מקור גלוי האותיות היא בחכמה, ושם הם בתכלית הדקות, הנקראים רשימה (רמ"ק פרדס רימונים שער כ"ז פרק כ"ז)

אבר

אבר חשבונו 203, וענינו כלי ספירות של שבעת המידות, אשר בהם מאיר אור הבינה, וטעמו. היות ואם נסדר הספירות מבינה ועד מלכות כך שבינה היא אחת חסד שתים וכו' עד שמלכות היא שמונה, ונחבר את חזקת סדרים בשתים, כך. 1 + 4 + 9 + 16 + 25 + 36 + 49 + 64 = 204, וסיבת העלאת החזקה היא היות וכל מספר כלול מכל המספרים שקדמו לו. ועכשיו אם נחסר אחד שהוא כנגד הבינה מה 204, נקבל 203, שהוא חשבון אבר, ולכן אבר אותיות באר, שהיא הבינה הנקראת באר-שבע (רמ"ק, פרדס פרק כ"ג אות ב' באר שבע ), על שם שמשקה את שבעת המידות הנקראות אבר, מאור הבינה.

וכן אבר בריבוע התיבות, כזה, א א-ב א-ב-ר = 207 שהוא חשבון אור, שהוא אור הבינה המאיר בשבע המידות.

אברים

אברים חשבונו 253, והם הכלים הנעשים מנפילת האותיות כתוצאה מהכאת האור המקיף על הפנימי (ספר מאמרים תער"ב אות ט'), והנה 253 הוא סידרה חשבונית של צירוף המספרים מ 1 עד 22, שהם כנגד כ"ב אותיות היוצרים את הכלים.

וכן הוא בכל אבר בפרט שתרגומו שייפא = 401 = את, שרומז על האותיות מ-א' עד ת' היוצרים כל אבר ואבר בפרט מכלל האברים שהם הכלים לאור הנפש.

אברם

אברם חשבון 243, היות והשגת הנבראים לפני מתן תורה היתה עד שורש נשמתן, דהיינו שהשיגו את דרגות נפש רוח נשמה, דהיינו שלוש דרגות. ואילו עבודתו הייתה ע"י מסירות נפש שהיא הדרגה החמישית מ נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, לכן חשבונו עולה, השגתו בחזקת סוג עבודתו, 3 בחזקת 5 = 3 * 3 * 3 * 3 * 3 = 243 = אברם, דהיינו שע"י עבודתו זכה שנוספה ה' לשמו ונקרא אברהם.

אברהם

אברהם אותיות אב"ר מ"ה, מ"ה הוא שם י-הוה במילוי כזה, יוד.הא.ואו.הא = 45 = מה, ושם זה הוא כנגד ששת המידות מחסד עד יסוד, והוא כנגד אות ו' של השם, לכן אברהם מידתו היא חסד שענינו גלוי אור (וכפי שנתבאר במאמר סוד העיבור בענין גמטריה סידורית 27, המשותפת לחסד ואור, עיין שם), שהוא אבר וראש לששת המידות.

וכן אברהם עולה חשבון 248, שהם רמ"ח מצוות עשה, אשר חסד הוא שורש להם, והם כנגד אותיות ו"ה של השם שחסד הוא ראש לאותיות אלו, כמאמר רז"ל זכרי עם ו"ה רמ"ח מצוות עשה, הנה זכרי = 237, ו"ה = 11, 237 + 11 = 248, שהם רמ"ח מצוות עשה.

אדם

אדם במלוי כזה, אלף.דלת.מם עולה חשבון 625, המרמז לדרגתו של אדם ראשון לפני החטא, שביכולת היה יכול להשיג עד הדרגה החמישית שבנפש יחידה, ובפועל השיג רק דרגה רביעית שהיא חיה, כפי שמובא בכתבי האר"י, לכן חשבונו עולה יכולת בחזקת פועל, יכולת = 5, פועל = 4, עולה חשבון 5 * 5 * 5 * 5 = 625 = אלף.דלת.מם.

א-דני

א-דני חשבונו 65, והרי הוא כנגד ספירת מלכות (שערי אורה לרבינו יוסף ג'יקטליא, שער מלכות), והיא שמינית (שם, שער היסוד), והיות והיא השמינית מבינה, והיא מתכללת מכולם, לכן שמונה פעמים שמונה עולה 64, שהוא חשבון אותיות דני משם א-דני, והאות א' הוא משם אהי"ה שבכתר המאיר בה כפי שמבאר הרמ"ק (פרדס, שער השמות, פרק י"ג), לכן יוצא א' + דני = 65 = אדני.

ועוד חשבון עולה לפי אופן מסעות האור המתואר בחסדי דוד פרק ח' לרב הגדול דוד מג'אר. הנה כל מסע יעלה ערכו בדרך זו, דרך חכמה דא"ק = 10, דרך בינה דא"ק = 6, דרך ז"א דא"ק = 3, דרך מלכות דא"ק = 1.

הנה דרך החכמה עברו ארבעה מסעות לכן נקבל סכום 4 * 10 = 40. דרך הבינה עברו שלושה מסעות לכן נקבל סכום 3 * 6 = 18. דרך ז"א עברו שני מסעות לכן נקבל סכום 2 * 3 = 6. דרך מלכות עבר מסע אחד לכן נקבל סכום 1 * 1 = 1. עכשיו נחבר כל ארבעת הסכומים, 40 + 18 + 6 + 1 = 65 = א-דני. וכן ראה בארוכה באור על חשבון השמות היוצאות משם י-הוה, במאמר קול השם. וכן ערכי קבועי עשרת הממדים, מהשם היוצא מאות ו' של שם השם במאמר נקודא בהיכלא.

ועוד א-דני עם המלוי אלף.דלת.נון.יוד = 671 = תרעא, שהוא תרגום שער, היות ושם א-דני הוא השער הראשון להיכנס לשם י-הוה (שערי אורה שער ראשון).

א-היה

א-היה שם א-היה הוא בכתר ועליו רומז סכום חילוף האותיות בא"ת ב"ש העולה כתר, כך. א-היה בחילוף יוצא, תצמצ = 400 + 90 + 40 + 90 = 620 = כתר.

אופן

אופן הוא גלגל, כי סבוב הגלגל מוציא קול, גלגל + סובב = 66 + 70 = 136 = קול, 136 עם הכולל = 137 = אופן, ועל קול האופן אומרים, והאופנים וחיות הקודש ברעש גדול, דהיינו קולם הוא הרעש.

וכן אופן וגלגל, כל אחד עם מלויו שוה אחד לשני, ומראה יחס היקף הגלגל לקו החוצה אותו, על דרך זו. גלגל עם מלויו, גימל.למד.גימל.למד = 314 = אלף.וו.פה.נון, שהוא אופן עם מלויו. הנה 314 = ש-די, אשר מלויו שין.דל.יוד = 100, הנה היחס בין 314 ל 100 הוא היחס בין היקף הגלגל לקו החוצה אותו, שהוא היחס בין שם ש-די ל מלויו.

והנה אופן בא"ת ב"ש תפוט = 495, ועם הכולל 496 = מלכות, היות ומלכות דאצילות מקננת בעשיה שהיא עולם הגלגלים, ועליה נאמר "הנה אופן אחד בארץ"

והנה אופן בריבוע התיבות כזה, א א-ו א-ו-פ א-ו-פ-ן = 232, שהוא סכום ארבעת שמות הוי'ה כפי שייכותם לאותיות השם על הסדר ע"ב ל י', ס"ג ל ה' ראשונה, מ"ה ל ו', ב"ן ל ה' אחרונה. והיות ועשיה שהיא אופן, העולם התחתון מארבעת העולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, שהם כנגד אבעת אותיות הוי'ה והשמות, והיא כוללת את כולם היות וכולם משפיעים לה, לכן ריבוע התיבות שוה לסכום השמות, כך, ע"ב + ס"ג + מ"ה + ב"ן = 72 + 63 + 45 + 52 = 232, לרמז שהוא מקבל מכולם.

אור

גילוי האור הוא ע"י אותיות מנצפ"ך הישרות (סופיות), הנה בספר גינת אגוז לרב יוסף ג'יקטיליא ביאר כי אור וחשך, מאש יסודם, ועתה כשנתבונן על רמיזתם, נראה כי אש בגמטריה סידורית עולה 22 = (א=1 + ש=21) = כ"ב, שהוא כנגד כ"ב אותיות הא"ב, והנה אור בגמטריה סידורית עולה 27 = (א=1 + ו=6 + ר=20) = כ"ז, כ"ב האותיות ועוד חמשת אותיות מנצפ"ך הסופיות. והנה פרדס שער האותיות פרק כ"ו, פירש כי מנצפ"ך הם בבינה והם כמלח הנותן טעם, והנה טעם אותיות מעט, דהיינו שאותיות מנצפ"ך ממעטות את עוצמת האור כך שיוכל להתגלות במידות, וכן שם בשער הכנוים ערך אור כתב "עוד הבינה נקראת אור". ובהמשך שער האותיות, פרק כ"ז, אומר "אור הוא האצילות במציאות הדק בעת אצילותם מבינה לחסד, וכו'", עיין שם, הנה משמע שהאור נאצל מבינה לחסד, וכשנחקור על הגמטריה סידורית של חסד נמצא 27 = (ח=8 + ס=15 + ד=4) = כ"ז, והוא כחשבון הגמטריה סידורית של אור כפי שכבר חישבנו.

והנה במאמר הראשון בראשית, תרגם אונקולוס בקדמין דהיינו כתר, ובירושלמי תרגם בחוכמא דהיינו בחכמה, וביאר החסדי דוד לרב דוד מאג'ר פרק ק', כי כתר וחכמה הם כנגד ניקוד קמץ ופתח העולה חשבון 22 = (קמץ=16 + פתח=6) שהוא כנגד כ"ב אותיות הא"ב, לכן בפסוק לאחריו אומר "וחשך וגו'", וביאר בגינת אגוז שחשך זה הוא כנגד האש היסודי, וכפי שביארנו שאש בגמטריה סידורית כ"ב, שאינו מאיר. במאמר השני שהוא כנגד הבינה, אומר "יהי אור ויהי אור", והנה שני מאמרות אלו הם ביום ראשון, שהוא כנגד מידת החסד, העולה בגמטריה סידורית כ"ז, וכן האור. וגילוי האור שענינו חסד, שניהם על ידי אותיות המנצפ"ך, וכפי שמבואר בטוב טעם בספר פרדס רימונים שער האותיות פרקים כ"ו וכ"ז, וכן במאמר סוד העיבור.

ועוד אור היפוך ריבוע התיבות, כזה, ר ר-ו ר-ו-א = 613 = תרי"ג, כנגד תרי"ג המצוות, לומר לך כי עניין המצוות שיתגלה אורם הגנוז. וראה ביאור נוסף בענין זה בערך אורות.

ועוד אור בא"ל ב"ם, לפט = 119 = טעם, והוא עניין המנצפ"ך שנותנים טעם שהוא אותיות מעט שממעט האור שיאיר למידות באופן מתאים, וכפי שבארנו. וכן טעם בא"ל ב"ם, רהב = 207 = אור, לרמז לך כי הטעם הוא סיבת האור, והאור הוא הטעם. וכן טעם ריבוע התיבות ט ט-ע ט-ע-ם = 207, וכמו שאמרנו הטעם הוא האור והאור הוא הטעם.

ועוד אור בגמטריה אחורית אהק = 106 = קו, הוא קבוע המימד השישי שהוא כנגד תפארת, כמבואר במאמר נקודא בהיכלא, וכן נאמר בפרדס שער הכינוים בערך אור, כי אחד המקומות שיכונה אור הוא בתפארת. וכן אות ו' משם הוי' היא כנגד ספירת תפארת, והיא צורת קו, וכן בסוד אות נו"ן שעולה חשבון קו, כי ענין תפארת שהיא אות ו', היא המשכת אור נ' שערי בינה, לספירת יסוד הנקראת כל = נ' = 50, (ראה שערי אורה שער יסוד), יוצא כי אות נ' הראשונה מתיבת נו"ן היא כנגד הבינה, אות ו' מנו"ן כנגד התפארת שצורתו קו, ואות נ' אחרונה מנו"ן, כנגד ספירת יסוד הנקרא כל, כחשבון נ'. היות ומנצפ"ך, הם שורשי חמשת הספירות מחסד ועד הוד ראה פרדס שער אותיות פרק כ"ז, והיות שכל אחת מהספירות כלולה מעשר, עולה חשבון 50 = נ', ויסוד המקבל שפע חמשת הספירות עולה חשבון כל = 50, שהרי כל ספירה מהחמש כלולה מעשר. יוצא כי בינ"ה תפאר"ת יסו"ד, הם סוד נו"ן = קו, והוא משל לאור בתפארת.

וכן קו בגמטריה קדמית רז = 207 = אור, לומר כי הקו הוא מגלה את האור.

אור אין סוף

אור אין סוף חשבונו 414, הוא סוד העיגולים והיושר היוצאים ממנו, ובלשון החסידות אור מקיף ואור פנימי או ממלא, בסוד שם ש-די, הנה שם ש-די עם מלויו, שין.דל.יוד = 414 = אור אין סוף, הנה מלוי ש-די הוא שין.דל.יוד = 100, ואותיות ש-די ללא מלוי = 314, הנה היחס בין 314 ל 100 הוא היחס בין היקף הגלגל, שהוא העיגול, לקו החוצה אותו מקצה לקצה שהוא היושר. (אות ד' יכולה להיכתב ד"ל או דל"ת, גינת אגוז).

אור אין סוף לפעמים יתייחס לכתר, היות וכתר הוא כסא לאין סוף. ונרמז היות ואור אין סוף בא"ת ב"ש תפג.תמט.חפו = 1026, וכן כתר עם המלוי, כף.תיו.ריש = 1026.

אורות

אורות וכלים לפי מספר האורות כך הם מספר הכלים, אורות = 613, לכן יש תרי"ג מצוות אשר מספרם 613, והם הכלים לאורות. ולעתיד לבא כשיזדכך העולם, נוכל לראות אלה האורות, וע"י ראיה נדע לקיים את המצוות, כפי שנאמר "ולא יכנף עוד מורך והיו עיניך רואות (מלא ו') את מורך", רואות = תרי"ג = 613.

וביאור העניין הנה חכמה היא כנגד חוש הראיה, ובינה כנגד חוש השמיעה, ובזמננו עד הגאולה קיום המצוות בא ע"י לימוד בשמיעה והבנה, ולא מתוך ראיה, כי החכמה במלוי חית.כף.מם.הי = 613, שהם תרי"ג, וכיום אין אנו מקימים את המצוות מפני שאנו רואים את המצוות, אלא שומעים ומבינים כיצד לקיימם. והסיבה לכך היות והחכמה נקראת עדן, ומעדן יוצא נהר שהוא הבינה, ונהר עם הכולל, 255 + 1 = 256, שהם מספר כנפי החיות שבמרכבה כפי שמפרש רש"י ביחזקאל א' ו', וכשם שהכנפים של חיות המרכבה הם ממוצע שדרכם מועבר השפע וההמשכות, כך מהבינה משיגים את החכמה ע"י שמיעה ולא ראיה. אבל לעתיד לבוא שיהיה בקיעת הנהר שהוא הבינה, ולא תעלים על ראית החכמה, שנאמר "והניף ידו על הנהר בעים רוחו והכהו לשבעה נחלים", לימוד וקיום התורה יהיה מתוך ראיה. וזהו "ולא יכנף", ע"י בקיעת הנהר.

אותיות

אותיות הנה בסידור אדה"ז שער חנוכה הביא כי שרש האותיות הוא בהעלם הכתר, וזה נרמז, אותיות גמטריה אחורית אהשטהש = 620 = כתר.

ובפרדס רימונים שער האותיות פרק כ"ז, הביא את מאמר ספר היצירה, "עשרים ושתים אותיות חקוקות בקול", ופירש שהחקיקה והקול הם בבינה, ושם ראשית הווית האותיות, וזה נרמז, אותיות בגמטריה סידורית (א=1 + ו=6 + ת=22 + י=10 + ו=6 + ת=22) = 67 = בינה.

אזן

אזן עינינו חוש השמיעה הקשור בכח הבינה, ונרמז אזן בריבוע התיבות א א-ז א-ז-ן = 67 = בינה, הנבנית וסובבת על נקודת החכמה, הנרמז בהיפוך ריבוע התיבות ן ן-ז ן-ז-א = 165 = נקודה, ונקודה עולה חשבון חכמה, ובלבד שתחליף בא"ל ב"ם את ה-ק' ל ח' כך נחודה = 73 = חכמה.

וכן אזן קשור עם התענוג המתגלה בבינה, אשר מקורו בכתר, והקשר ההדוק בין האזן לעונג נרמז, אזן בא"ל ב"ם לצג = 123 = ענג, וענג בא"ל ב"ם הגנ = 58 = אזן, והיות ומקור התענוג בכתר, ונרמז בתמורה הזאת, ענג בגמטריה קדמית פסד = 144 = קדם, אשר קדם הוא אחד משמות הכתר (שערי אורה שער העשירי).

אין

אין הוא החכמה ביחס לבינה שהיא היש, ונרמז אין בריבוע התיבות א א-י א-י-ן = 73 = חכמה.

וכן הכתר אשר בו מוחא סתימאה נחשב אין ביחס לחכמה שנאמר "והחכמה מאין תמצא", ומוחא סתימאה נקרא שלג (מאמר השקיפה ממעון קדשך ה'תשכ"ז אות ט') ונרמז אין בא"ל ב"ם לשג אותיות שלג.

איש

איש הנה בסיפור על יוסף נאמר "וימצאהו איש" (בראשית ל"ז ט"ו) ופרש רש"י "זה גבריאל שנאמר והאיש גבריאל", והנה איש בגמטריה 311 = רפאל. ואיך מתיישב פירוש הפשט עם הרמז, שאיש זה גבריאל דהיינו מדת הגבורה והדין, והרמז שאיש עולה גמטריה רפאל, שהוא כנגד מידת התפארת והרחמים. על כך בא פירוש רש"י על התיבות "נלכה דתינה", אשר בנוי משני חלקים, חלק ראשון אינו פשט ועונה על חלק הרמז בפירוש איש גמטריה רפאל, וחלק השיני שהוא פשט, העונה על הפירוש כי איש זה גבריאל.

חלק ראשון שאינו פשט פ' רש"י נלכה דתינה, "לבקש לך נכלי דתות שימיתוך בהם", דהיינו שהמלאך אומר ליוסף, שהאחים מחפשים דרך להתנכל ולהמית אותך, דהיינו שהמלאך מזהיר את יוסף להצילו, שהאחים מתנכלים להרוג אותו, ועולה יפה עם השם רפאל, כפי שפ' רש"י (בראשית י"ח ב') והנה שלשה אנשים "ורפאל שרפא את אברהם הלך להציל את לוט", דהיינו שענינו של רפאל הוא להציל.

חלק שני על פי הפשט פ' רש"י נלכה דתינה, "ולפי פשוטו שם מקום הוא ואין מקרא יוצא מידי פשוטו". בחלק השני מורה המלאך ליוסף שם המקום, אשר אחיו הזוממים להורגו נמצאים, ומעורר עליו הדין כפי שהיה על פי פשט הסיפור, שהלך שלם וכל הקורות אותו.

וכן פירש הרמב"ן ואמר "והוא לא הבין הנסתר בו, והלך אחר הנגלה ממנו. עיין שם.

והרמ"ק (בפרדס שער ערכי הכנוים) לפי ביאורו עיין שם, משמע, כי תכונות איש אנו לומדים מהתיבות "י-הוה איש מלחמה", את שייכות איש לספירת התפארת והרחמים אנו לומדים מסמיכות שם י-הוה לאיש, "י-הוה איש", כי שם י-הוה הוא השם המיוחס לתפארת, שהיא מדת הרחמים, ויתאים לרמז שאיש ורפאל הם אותה גמטריה, היות והמלאך רפאל מיוחס לספירת התפארת. ואת שייכות איש לספירת הגבורה ומדת הדין, אנו לומדים מסמיכות תיבת איש למלחמה "איש מלחמה", ויתאים לפירוש הפשט של רש"י "איש זה גבריאל", היות וגבריאל מיוחס לספירת הגבורה שעניינה דין.

וההוראה הנלמדת ממידת הדין שבאיש מהתיבה מלחמה היא, מלחמה = נגע = ענג = 123. ובספר היצירה כתוב אין למטה מנגע ואין למעלה מענג. ופירוש העניין הוא כי כל פעם שנפגש במידת הדין נגע, נדע ונאמין כי רק טוב ועונג צפון בו, היות ואין רע יורד מלמעלה, וע"י אמונה וביטחון זה יתגלה הטוב והעונג הצפון בטוב הנראה והנגלה, וכפי שהיה עם יוסף, שעל אף הדין שהיה בתחילה לבסוף עלה לגדולה, וסיפק צרכי אחיו ובית אביו במצרים.

א-ל

א-ל גמטריה סידורית (א=1 + ל=12) = 13 = י"ג, רומז כי הוא המדה הראשונה מי"ג מידות הרחמים, והא כוללם.

ועוד א-ל בריבוע התיבות א א-ל = 32 = ל"ב, לרמז שא-ל שהוא שם מידת החסד, שבקו הימיני והוא מקבל מחכמה שבה ל"ב נתיבות החכמה.

ועוד א-ל עם המלוי אלף.למד = 185 = הקף, היות ומידת החסד שהשם המיוחס לו הוא א-ל, תכונתו מקיף, וכפי שנאמר "וימיני טפחה שמים" (ישעיה מ"ח י"ג), ימין מיוחד אל החסד (פרדס שער כ"ג), והשמים הם מקיפים את הארץ.

א-להים

א-להים הנה שם א-להים הוא כנגד הכלי, וידוע מעץ החיים(שער י"ב ד', ועוד מקומות) כי התהוות הכלים היא מהכאת האור המקיף על האור הפנימי, ושני אורות אלו מרומזים בשם א-להים כך. א-ל עם המלוי אלף.למד = 185 = הקף, המרמז על האור המקיף, ואלו האותיות הנותרות הים עם המלוי הא.יוד.מם = קו, וקו הוא שם לאור הפנימי הממלא. כך אנו רואים כי שם א-להים מרמז על שני האורות המקיף והפנימי המכים זה בזה, ומההכאה נופלים האותיות ונוצרים הכלים(ספר המאמרים תער"ב אות ט'). וכן אותיות א-ל משם א-להים ירמזו על ההכאה, כי, הכאה = 31 = א-ל.

א-להים חיים

א-להים חיים ירמוז לצמצום הראשון, השם א-להים חיים הוא שם המיוחס לבינה (שערי אורה שער שמיני), ובינה מקננת בבריאה. הנה א"ק הוא הישות הראשונה שנמצא במקום החלל שנוצר כתוצאה מצמצום ומסילוק האור, ונקרא בריאה דכללות. הנה הצמצום הוא מדת הדין המיוחסת לשם א-להים, ו-חלל = 68 = חיים. וכשם שבבריאה הפרטית יש את שם א-להים חיים מצד הבינה המקננת בה, כך השם א-הים חיים שייך גם לבריאה הכללית.

א-ל חי

א-ל חי הנה הוא שם המיוחס לספירת היסוד, ובשערי אורה שער השני כתב "א-ל חי הוא סוד השביעית בעולם הזה, וכו'", דהיינו שביעי לבינה, והיות והא כולל כל הספירות מבינה ועד אליו, לכן חשבונו, מיקומו פעמים מיקומו = 7 * 7 = 49 = א-ל חי, ובאופן שביארנו בטעם הכנוי אבר.

ארץ

ארץ היא הכלי המתהווה מהאותיות הנופלות מהכאת אור המקיף על האור הפנימי, בדרך שבארנו בשם א-להים, ולכן חשבון ארץ עולה חשבון מלוי שם א-להים, כזה, ארץ = 291 = אלף.למד.הא.יוד.מם, אלף.למד = 185 = הקף, הרומז לאור המקיף המכה באור הפנימי שהוא אור הקו, אשר חשבון הקו הוא תשלום אותיות הנותרות ומלוים, כזה, הא.יוד.מם = 106 = קו. ועולה אחד לאחד עם כוונת ולשון בעל הגנת אגוז, "ואמנם הארץ תמצאנה לעולם לשון נקבה להיותה בית קבול לכולם" (גינת אגוז, שער לשון זכר נקבה).