סוד העיבור

ובו יבואר באופן כללי ומקוצר, טעם ונחיצות שתי שיטות במחזור הקטן של י"ט שנה, שיטת שמואל ושיטת רב אדא, וענין שימושם זו לצד זו.

 

שבירת הכלים

הנה מבואר בכתבי האר"י והחסידות על הפסוק ורוח א-להים מרחפת, מ-רחפ-ת = רפ"ח מת. דהיינו כי נפלו (מת) רפ"ח (288) ניצוצים. אשר עניינם לשמור על הכלים שנשברו ונפלו כדי שיהיה אפשר לתקנם ולהשיבם למקומם. והוא על דרך הבלא דגרמי, דהיינו המעט רוח החופף על עצמות המתים, כדי שישאר בהם לחלוחית שתאפשר להם תחיית המתים. כי אם יבשו לגמרי לא יוכלו לחיות שוב.

 

ביאור שבירת הכלים בשני משלים הנראים סותרים זה את זה במבט ראשון

 

חותמו של הקב"ה אמת, וחסרונו הוא השבירה, ושלמותו הוא תיקונה, והוא עניין גולה ו-גאולה

הנה אמת במספר קטן הוא ט' 1 + 4 +4 = 9. אך כדי שיהיה חותם יש צורך שיהיה לו אורך רוחב ועומק, כך שנקבל צורה זאת

הנה צורת החותם שקיבלנו ארבע דפנותיו הם בצבע כחול, וכל דופן גודלו 8 * 9 = 72, הנה 72 * 4 =  288 = רפ"ח. והמילוי בצבע אדום ממדיו שבע רוחב, שבע גובה, ועומק תשע, אשר מידתו היא 7 * 7 * 9 = 441 = אמת. הנה כל עוד האמת ללא חיסרון יעמוד החותם כמקשה אחת, אך אם יחסר לחם חוקה תיפרד החבילה, ורפ"ח הניצוצין יפלו.

הסתלקות ה-א' מהאמת הרי הוא נשאר מת וזהו גולה

הנה אם יחסר ה א' מן ה-אמת אז יהיה מת = 440, הנה כשנחלק מת בעשר 440 / 10 = 44 = גולה, המורה על הגלות הנצרך לתיקון, שהוא השבת ה א' ל-גולה להופכה ל-גאולה גולה + א' = 44 + 1 = 45 = גאולה. והנה השבת ה א' ל-מת להחזירו ל אמת הוא עניין הוספת ה א' ל גולה להופכה לגאולה.

ועל פי משל זה נבין את עומק פירושו של בעל הטורים על שני הפסוקים הראשונים בתורה.

בראשית ברא א-להים סופי תיבות אמת מלמד שברא העולם באמת וכו' דהיינו שבבריאת העולם היה חותמו שלם.

פירוש לפסוק השני ורוח א-להים מרחפת בגי' זו רוחו של משיח. כי לאחר שנחסר א' מאמת נותר רק מת. שנפל, ונצרך לרוחו של משיח שהם רפ"ח הניצוצים שירדו לשמר את הכלים השבורים לתת להם תקווה לגאולה האמיתית והשלמה.

לסיכום נוכל להמשיל משל ה-אמת על דרך מבשרי אחזה א-לוה. היות חסרון ה א' מ-אמת, הוא על דרך חסרון החיות בגוף האדם, דבר היכול לגרום חלישות בתפקודו, או לידי עלפון ומיתה ה' ישמרנו, וכפי שמבואר בארוכה בכתבי האר"י ז"ל. ואנו באנו רק לתת משל קצר.

המשנה שלשה תרבוסין הן רומזת לשבירה ולתיקון מידת האמת

הנה בכלים פרק כ"ד משנה ה' שלושה תורבוסין הן מתחילה טמא מדרס היות תורבוסין = מרחפת = 728, היות וחסר מ-אמת א' ולכן מת ונפלו רפ"ח הניצוצים והכלים מטמאים טומאת מדרס החמורה. אך לבסוף ושל זיתים טהור מכלום. דהיינו על ידי כתישת הזיתים וחילוף אותיות תורבוסין בא"ת ב"ש יצא אגשפחמט = 441 = אמת. והזיתים הם הזיתים מצידי הגלה במנורת זכריה, והם הופכים את חד אמר גולה לחד אמר גאולה כמבואר בארוכה בשיחות הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, שיבוא ויגאלנו במהרה.

משל השני והוא מכתבי האר"י שבירת הכלים היא בסיבת אורות מרובים וכלים מֻעטים

הנה משל זה נראה סותר את המשל הראשון שנראה כי שבירת הכלים היא בשל חיסרון האור, וכאן לכאורה נראה כי יש תוספת מרובה באור, ומצד שני כלים מֻעטים בלשון החסידות, וקטנים בלשון כתבי האר"י.

אור האזן

הנה להבין שבירת הכלים ראשית עלינו לחקור על אור האזן, שעל פי תורת האר"י (חסדי דוד ק"ג) ריחוקה או חסרונה הוא גורם הפגם והשבירה.

המשותף בין אור לחשך

לתחילת חקירתנו נביא את מסקנת בעל הגנת אגוז לרבנו יוסף ג'יקטיליא כי כל דבר שנאמר בו הבדלה סוד אחד לו ויסוד אחד כוללו, לכן כשאנו אומרים המבדיל בין אור לחֹשך, מה הוא סודם ומה הוא היסוד הכוללם, ומסקנתו היא כי סודם והיסוד הכוללם אש הוא, וחשך הוא האש היסודי והוא "חשך על פני תהום" (בראשית א' ב'). הנה על פי החוש כל אש שלא יתערב או יפגע ביסוד או תווך כל שהוא יהיה חשך, ובהתערב האש ביסוד כל שהוא יראה האור. והראיה לכך הם האסטרונאוטים היוצאים אל החלל אשר שם הריק, אף שהאור שם רב יותר מאשר על כדור הארץ, חשך ישרור שם ויזדקקו לתאורה. ואילו על כדור הארץ, בשל האויר והארץ וכל אשר עליה בבוא קרני האור יראה אור.

אש כ"ב אותיות הא"ב, אור כ"ז, כ"ב אותיות בתוספת מנצפ"ך

הנה אש בגמטריא סידורית דהיינו סכום מיקום האותיות א = 1, ש = 21, אש = 22, כנגד כ"ב אותיות הא"ב.

והנה אור בגמטריא סידורית א = 1, ו = 6, ר = 20 = 20+6+1 = 27, כנגד כ"ב אותיות וחמשת האותיות הסופיות מנצפ"ך.

כדי להבין תוכן אור האזן, ותיקון וקיום הכלים בצורה הראויה אשר עליו רומז חיבור שתי סדרות הא"ב, הנה חיבורם כזה, כ"ב + כ"ז = 49 הרומז לימי ספירת העומר בו אנחנו מתקנים את הכלים.

ענין א"ב של כ"ב אותיות

הנה בתורת האר"י (חסדי דוד לרבי דוד מאג'ר פרק ק') הביא כי ניקוד קמץ ו-פתח  ָ ַ שהוא כנגד כתר וחכמה, והוא כ"ב, כי קמץ הוא קו ונקודה שהם ו' ו-י' שהם 10+6 = 16, ופתח הוא קו אחד שהוא ו' הוא 6, ו 6 + 16 = 22 = כ"ב.

הנה בעל הגִנת אגוז הביא כי קמץ הוא כדור המקיף הנקודה, קמץ = כדור = מקיף = 230. ופרדס רימונים לרמ"ק שער הניקוד פרק ה' כתב בעניין הקמץ, "הוא בכתר ופירושו הכוונה לרמוז על העלמו כי הוא קמוץ וכמוס כנודע". מחיבור שני הפירושים, ומדיוק לשון הרמ"ק נוכל להביא פירוש ברוח החסידות ולומר, כי מלשונו "בכתר" נסיק כי הוא רק חלק מהכתר ולא כולו, ומלשונו "כמוס", נאמר כי מדובר בחכמה סתימאה, אשר מקומה בחלק אריך אנפין שבכתר, ונקראת חכמה סתימאה היות והעונג והטעם של חלקו העליון של הכתר הנקרא עתיק, כמוס וחתום בחכמה זאת, הנקראת קמץ עם הכולל = 230 + 1 = 231 = אריך, והוא כנגד הרצון שבנפש (מובא במקומות רבים בספרי חסידות חב"ד) שהוא בעל תוקף גדול, כי אין טעם מלשון מעוט שימתן וימעט את תוקף הרצון, היות והטעם והתענוג מחלקו העליון של הכתר הנקרא עתיק אינו מתגלה. כי הוא כמוס וחתום בחכמת אריך, חכמה סתימאה, וכן השם אריך ירמוז כי ענינו הוא כ"ב אותיות, כי אריך = 231 = רל"א, שהם רל"א שערים, דהיינו צירופים של כ"ב אותיות, כידוע מספר היצירה.

והנה גם החכמה שהיא כנגד ניקוד הפתח תרמוז כי היא ממשיכה את הקמץ, כי הנה החכמה מצד הכלי שלה נקראת גֹלם = חכמה = 73. והנה גלם בא"ת ב"ש עולה רכ"י = 230 = קמץ, שענינו אריך כפי שביארנו.

ובזה יובנו דיוקי התרגומים, ולשון האדמו"ר הזקן בשער היחוד והאמונה פרק י"א, לפסוק הראשון בתורה שהוא כנגד המאמר הראשון בראשית.

הנה אונקולוס תירגם בראשית בקדמין דהיינו הכתר, ולפי ביאורנו אריך ששם מקום הרצון. והתרגום הירושלמי תרגם בחוכמא, דהיינו בחכמה. ויצדקו דברי שניהם על פי הביאור שפירשנו.

וכן נבין בעומק יותר את לשון הזהב של האדמו"ר הזקן שער היחוד והאמונה פרק י"א, "שכך עלה ברצונו וחכמתו ית' לברוא העולם בכ"ב מיני המשכות. ולפי באורנו יובן היטב למה שייך רצון וחכמה ל-כ"ב.

פסוק ראשון בבראשית רמוז מהיכן באו כ"ב, ופסוק שני רומז תכונתן ואופן פעולתן

הנה עד כאן בפסוק הראשון של בראשית ביארנו היכן תלויה הא"ב של כ"ב האותיות.

הנה בבואנו לפסוק השני אשר בו עקר עניינינו הוא בתיבות חשך ו-מרחפת, חשך כבר ביארנו עינינו והקשר ל-כ"ב. מרחפת בפירוקה ל רפ"ח מת שעל פי קבלת האר"י הכוונה שמת בא לתאר נפילת הניצוצות, דהיינו מת פירושו נפל, דהיינו שנפלו רפ"ח הניצוצות.

והנה כ"ב בהמרת א"ל ב"ם עולה תם דהיינו אותיות מת, וכן אותיות מת בהמרת א"ל ב"ם יעלה כ"ב לרמז לנו כי בא"ב של כ"ב אותיות אין מאיר ה-א' של אמת, כי חָשַך אורה, וזהו הטעם לשבירת הכלים כפי שביארנו כבר. עתה נמשיך בביאור תכונת ואופי א"ב בת כ"ז אותיות.

ענין א"ב של כ"ז אותיות הכוללות מנצפ"ך

הנה הרמ"ק בפרדס רימונים שער האותיות פרק כ"ו ביאר שלשה עניינים באותיות  מנצפ"ך

1.      היותם בבינה ונותנים טעם בכל העולמות.

2.      ענין האותיות הסופיות שהם אור ישר, וזכרי, ומשפיע באותיות הכפופות מקבלים.

3.      שע"י אורות אלה יכולים לכבוש ז' עממים ולשבור את הקליפות, דהיינו לתקן המידות והכלים שנשברו.

הנה על פי שני העניינים הראשונים, טעם, ואור ישר שהוא זכרי, דהיינו טעם הוא האור הישר, ושניהם ענין אחד, שעל ידיהם יכון בנין העולם כראוי.

הנה נקדים קודם כל כי חידושו הגדול של האר"י הקדוש על הקבלה שהייתה עד ימיו ואותה חתם הרמ"ק, הוא כי האורות המאירים בכלי הספירות הם מדודים ויש בהם מדה. לעומת קבלת הרמ"ק כי האורות המאירים בכלים הם פשוטים וללא שינוי מכלי לכלי, ורק מהכלים יוצא הגוון הראוי לאותו כלי.

והנה ידוע כי קבלת הרמ"ק וכלל הקבלה עד ימיו דיברה על עולם התוהו. ואילו קבלת האר"י וכן החסידות מחדשת בעולם התיקון, לכן השוני בין שיטותיהם, ומתוכם נוכל להבין סיבת השבירה ואופן התיקון.

טעם הוא מעוט שהוא נותן מדה והוא סיבת האור

הנה טעם הוא אותיות מעוט להורות כי הוא ממעט האור ונותן בו מדה למדוד האור לפי אופן הכלי כי טעם בגמטריא סידורית ט = 9, ע = 16, ם = 24, שהם 9 + 16 +24 = 49 = מדה, הנה מדה היא ז פעמים ז שהם מ"ט, כי התכללות המדות הוא תיקונם, לתקן הכלים שנשברו.

ועוד כי טעם הוא סיבת האור ואור הוא סיבת הטעם, כי טעם בחילוף א"ל ב"ם = רהב = 207 = אור, ואור בחילוף א"ל ב"ם = לפט = 119 = טעם, לומר לך כי טעם הוא אור, ואור הוא טעם.

וכן טעם הוא בבינה כי טעם בחילוף א"ת ב"ש = נזי = 67 = בינה, ועולה בד בבד עם ביאור הרמ"ק כי מנצפ"ך היותם בבינה נותן טעם.

ובזה יובן מדוע רק בפסוק השלישי שהוא המאמר השני כנגד בינה נאמר "יהי אור", כי שני הפסוקים הראשונים עוסקים ב"אור המקיף" באריך וחכמה, אשר בו לא נתגלה הטעם, לכן לא האיר, כפי שביארנו, ואילו בפסוק זה שהוא  כנגד בינה אשר בה מאיר הטעם, לכן נאמר "ויהי אור", והוא "אור פנימי" שהוא כנגד התורה כי פנימי בחילוף א"ל ב"ם וגשבש = 611 = תורה, וכפי הפסוק " ותורתך בתוך מעי" (תהילים מ"ג ט') שהתורה היא אור פנימי, וכפי שמבואר באורך בדרוש קול השם שייכות התורה לבינה דוקא.

ענג של עתיק יומין מתגלה בבינה, ענג הוא אזן, אזן הוא ענג

הנה בתורת חיים לכ"ק אדמו"ר האמצעי במאמר ויאמר לך לך דף פ"א ד' כי התגלות ענג דעתיק יומין בבינה דוקא.

והנה אזן בחילוף א"ל ב"ם = לצג = 123 = ענג, וכן ענג בחילוף א"ל ב"ם = הנג = 58 = אזן, לרמוז כי אזן שקול ענג המתגלה בבינה, הוא אור האזן, ונרמז בסכום ריבוע תיבות אזן כך א + אז + אזן = 67 = בינה.

והנה במאמר הנ"ל אומר כי גילוי ענג בבינה ענינו הוא א-היה אשר א-היה, הנה א-היה פעמים א-היה = 21 * 21 = 441 = אמת.

הנה לאחר שחקרנו על אות א' בתיבת אמת, נכון בעיני לבאר אופן התהוות הכלי, כדי שנוכל להבין יותר בפרטים אשר גרמו לשבירתו.

התהוות הכלי מהכאת אור המקיף באור הפנימי

הנה בעץ החיים שער י"ב פרק ד' ביאר כי התהוות הכלי הוא מהכאת האור המקיף על הפנימי. והוסיף הרש"ב המשך תער"ב פרק ט', כי מהכאת האורות נופלים מהם האותיות שמהם מתהוים הכלים.

והנה התהוות הכלים נרמזת בשם א-להים, על פי הידוע כי אור הפנימי מכונה בכתבי האר"י והחסידות אור הקו.

הנה נחלק את תיבת א-להים לשנים א-ל, הי"ם, הנה א-ל עם המילוי כך, אל"ף  + למ"ד = 1 + 30 +80 + 30 +40 + 4 = 185 = הקף, כך שאותיות א-ל משם א-להים הם כנגד אור המקיף, וכן נחשב את מילוי חציו השני הי"ם כך, ה"א + יו"ד + מ"ם = 5 + 1 + 10 + 6 + 4 + 40 + 40 = 106 = קו, כך שאותיות הי"ם הם כנגד אור הקו שהוא אור הפנימי. והנה הפעולה יוצאת מאותיות א-ל כי חשבון א-ל = 31 = הכאה. והנה לפנינו כי שם א-להים מרמז על אור המקיף ועל אור הפנימי שהוא הקו, ופעולת ההכאה אשר ממנה נופלים האותיות אשר מהן מתהוים הכלים.

הנה מצרוף חשבון כל אותיות שם א-להים שהם הקף + קו = 291 = ארץ. יוצא מכאן כי הארץ היא כלי, ועל זה מצאנו בגנת אגוז לרבי יוסף ג'יקטיליא בשער לשון זכר ונקבה, "ואמנם הארץ תמצאנה לעולם לשון נקבה להיותה בית קיבול לכולם". הנה מצאנו כי במצב התקין, הכלי הוא לעולם נקבה, והוא האור המקיף, לכן האור הפנימי הממלא שהוא אור הקו, לעולם זכרי ביחס לכלי במצב המתוקן.

ולאחר שהגענו לכאן, להבנת הסדר המתוקן נוכל לגשת לחקירת שבירת הכלים בשל האורות המרובים והכלים המֻעטים.

סיבת שבירת הכלים בשל האורות המרובים והכלים המֻעטים

הנה כשנערוך אורות פנימיים לאורות מקיפים כנגד מידות חסד וגבורה, הנה הכלים שהם כנגד האורות המקיפים, יהיו כנגד מידת הגבורה בשל שני פנים, האחד הוא תוקף הנצרך לכלי כדי שיוכל להכיל את האור הפנימי ולא ישבר, והשני היות וטבע הגבורה להתעלם במקורו ולא להתגלות כן ראינו באור המקיף שנמשל לחושך בשל העלמו וכפי המבואר בתניא פרק י"ט.

ביחס לכלי, האור הפנימי יימשל לחסד היות ועינינו ירידה למטה וגילוי, שכן זהו גם תכונת האור הממלא הפנימי, וכן גימטריית סדר האותיות הן בחסד והן באור יהיו, כ"ז כפי טבע הא"ב בן כ"ז האותיות שעינינו גילוי, (ח = 8 + ס = 15 +  ד = 4) = 27  = (א = 1 + ו = 6 + ר = 20) = 27. והנה אם נייחס חסד וגבורה ללויים וכהנים, הנה גבורה היא כנגד לוי, וחסד כנגד כהן כפי המבואר במקומות רבים בחסידות.

והנה טעם המבואר בקבלת האר"י על שבירת הכלים, שהם כנגד מלכי אדום שמתו ( בראשית לו לא – מ), היות ושבעת המלכים שמתו לא היו להם נשים לכן נשברו. והמלך השמיני הדר לא מת היות והיתה לו אשה, והוא תחילת התיקון.

הנה הרמ"ק שער מהות וההנהגה פרק ו', מבאר כי זכר בלא נקבה אין ראוי שיתנו לזכר שפע, ומשווה זאת לעבודה זרה, על פי סיפור פסל מיכה (שופטים י"ז י"ג), שאומר "היה לי הלוי לכהן". דהיינו שהכלים שאמורים להיות בתוקף דהיינו מקיף וגבורה כלוי, נהיה האור המחיה אותם מועט ובעל טעם כפי אופן האור הפנימי שנמשל לכהן, ואיבדו הכלים את תוקפם להחזיק האור בקרבם. ולעומת זאת כפי שביאר הרמ"ק, אם אין נקבה לא יש גלוי שפע, והוא כי האורות הממלאים את הכלי כשאין לזכר נקבה, אופים כפי האורות המקיפים שטבעם להעלים את השפע, והם בעלי תוקף רב, לכן שברו את הכלים, הן מצד תוקפם, אורות מרובים, והן מצד טבעם שמונעים השפע, וללא חיות מתים המלכים, ובזה תירצנו כיצד שני המשלים מתקימים.

בתיקון השבירה יש צורך בשתי הדעות דעת שמואל ודעת רב אדא במחזור בן י"ט שנה

הנה מחזור של י"ט שנה יש ז' שנים מעוברות, וי"ב שנים פשוטות, וענינו לתקן את הזמנים כך שתוכל להתבצע עבודת האדם בתורה ומצות, הנקרא בלשון הקבלה והחסידות העלאת מ"ן פירוש מים נוקבין, המציין את עבודת התחתון, ונקראת עבודת הבירורים, ועל ידי עבודה זאת יתוקנו הכלים שנשברו, וישובו למקומם שמשם נפלו, יחד עם רפ"ח הניצוצות שנפלו עמהם לשמרם.

והנה רפ"ח = עיבור = 288, לכן תיקון הזמנים כדי שתתאפשר עבודת הבירורים היא נקראת עיבור.

הנה שתי השיטות מחזור בן י"ט, האחת שיטת שמואל, אשר בה עודפות שנות החמה על שנות הלבנה בשעה ותפ"ה חלקים, ועליה מיוסד פרק ט' הלכות קידוש החודש לרמב"ם, והשניה היא שיטת רב אדא, אשר בה מסתימים שנות החמה והלבנה בשוה ללא עודף, ועליה מיוסד פרק י' הלכות קידוש החודש. וסיבת נחיצות שתי השיטות היות שנאמר בשירת הים, ויעוד הגאולה, כפי שמובא בסידור אדמו"ר הזקן שער חג המצות בדרוש האחרון, "עד יעבור עמך ה', עד יעבור עם זו קנית". הנה נאמר פעמים יעבור (בדרוש מלא ו'), דהיינו שתי העברות, ו-יעבור = עיבור = רפ"ח = 288, מכאן שיש שני אופני עיבור, דהיינו יש צורך בשתי שטות בעיבור י"ט שנים. ובכללות ע"י שיטת שמואל אנו מסדרים את לוח השנה. וע"י שיטת רב אדא אנו יודעים מתי יש צורך לעבר את השנה, ביחוד בזמן שמקדשים על פי הראיה.

טעם היות המחזור בן י"ט שנה ז' שנים מעוברות ו-י"ב פשוטות

הנה י"ב השנים הפשוטות הם כנגד י"ב גזרים אשר להם נבקע הים ביציאת מיצרים, וה-ז' מעוברות הם כנגד ז' שבועות שספרו לקבלת התורה, ספירת העומר, או לבקיעת הנהר שיהיה לעתיד לבוא שיבקע  לשבעה נחלים, שנאמר "והניף ידו על הנהר בעים רוחו והכהו לשבעה נחלים" ישעיה י"א ט"ו.

והנה ספירת ז' שבועות לקבלת שער ה-נו"ן בשבועות, וכן בקיעת הנהר לשבעה נחלים, מדובר בבינה, ובינה נקראת אם הבנים, והעליה שתהיה לעתיד לבוא היא כמשל של עליה לבטן האם והוא כמו עיבור, לכן שבע השנים נקראים מעוברות.

התכללותם של שני סוגי מחזורי י"ט שנה היא בספירת היסוד והתגלותם בספירת המלכות שהיא הכלי

הנה ענין זה כבר ביארנו בדרוש נקודא בהיכלא, ונחזור פה בקיצור ביאור קבועי הממדים התשיעי והעשירי, הנה קבועים אלה מקבילים לפסוקי מזמור תהילים קל"ו לפי סידרם כך שהממד התשיעי הוא כנגד פסוק ט' "את הירח וכוכבים לממשלות בלילה כי לעולם חסדו", וכן ביארנו שם כי קבוע הממד יורה ענין התגלותו, ובתוספת הכולל, דהיינו אחד יורה על פנימיות תכליתו.

חשבון המימד הוא כפל הממד הקודם ב סכום המספרים מ 1 עד מספר זה הממד.

הנה חשבון קבוע הממד התשיעי 8 * (1 + 2 + 3 + ... + 9) = 8 * 45 = 360. הנה 360 הוא סכום המעלות לסבוב שלם של גלגל כל כוכב וכוכב מהכוכבים שבו מדבר הפסוק התשיעי. והנה אם נוסיף 1 ל 360 יהיה 1 + 360 = 361 = 19 * 19 = י"ט פעמים י"ט, המורה כי כל תכלית תנועת הגלגלים היא תיקון שבירת הכלים בסוד העיבור, שלתיקונו יש צורך בשתי שיטות העיבור מחזור קטן בן י"ט שנה.

וכן הבאנו שם, כי סיבוב הגלגל מוציא קול, גלגל + סובב = 66 + 70 = 136 = קול. והנה בהמשך תער"ב דף תצ"ז, הביא כי ענין הקול שקול למדידת האור, וכפי שכבר בארנו בענין הטעם והמיעוט שהוא ענין המדה באור, והוא האור הפנימי.

וכן גלוי המדידה הנמשלת לקול תתגלה מבינה ומטה, כמבואר בדרוש קול השם, ע"י השמות המיוחסים לאותיות השם י-ה-ו-ה כך,

ה' בינה השם המיוחס י-הוה (ניקוד א-להים).

ו' ששת המדות השם המיוחס להם מ"ה ( שם הויה במילוי א').

ה' מלכות השם המיוחס לה א-דני.

הנה כשנחבר כל השמות, י-הוה + מ"ה + א-דני = 26 + 45 + 65 = 136 = קול.

הנה חשבון קבוע הממד העשירי 9 * (1 + 2 + .... + 10) = 9 * 55 = 495 = דמות אדם, אשר עליה אומר הרמ"ק שער הכינוים פרק ד' דמות אדם היא מלכות. ואם נוסיף לדמות אדם את הכולל יצא דמות אדם + א' = 495 + 1 = 496 = מלכות.

הנה המימד התשיעי בתוספת קול שהוא האור המדוד מביאה אותנו לבנית המלכות שהיא הכלי 360 + 136 = 496 = מלכות. וכן יש חישוב מקביל מבינה למלכות אך נקצר.

הנה בארנו כי שם א-ל עולה חשבון הכאה = א-ל = 31, וכן מילויו אל"ף + למ"ד = הקף, שהוא האור המקיף המכה על הפנימי שממנו נופלים האותיות ונוצר הכלי. והרי זה פלא, היות וסכום המספרים מ 1 ועד 31 יעלה חשבון 496 שהוא מלכות, הרומזת על האור המקיף המכה על האור הפנימי הוא הקול, ונוצר הכלי מנפילת האותיות.

ולכן מלכות תורֶה על כל כ"ב אותיות היוצרות את הכלי, היות וחיבור סכום כל האותיות מ א' עד צ' יעלה מנין 495 כך, מ-א' עד ט' = 45, מ-י' עד צ' = 450, 450 + 45 = 495, ואת ה-א' הנותרת לחשבון מלכות נמיר ל אלף = 1000 = ק + ר + ש + ת. הרי לנו כל ה-כ"ב יוצרות הכלי. והרי לנו משל נאה. כי סוד העיבור ענינו תיקון הכלי והעמדתו על תילו.

לאיזה ענין מתייחסת כל שיטה, ולאיזה יעבור שייכת

בליקוטי שיחות כרך כ"ב בשיחה המתחילה בע"מ 229 ניסן, מבאר הרבי בע"מ 237 כי תקופת שמואל היא מציאות של עולם, ואילו תקופת רב אדא היא מציאות תורה.

והנה בסידור לאדמו"ר הזקן סוף שער חג המצות מבאר כי היעבור הראשון יהיה ב-ז' תחתונות של עתיק, שעניין המדות הוא מציאות עולם, שהם שיבעת ימי בראשית בהם נוסד, לכן היעבור הראשון נתקן על פי שיטת שמואל, שמציאותו עולם. ואילו היעבור השני יעלה ל-ג' ראשונות של עתיק שהם כנגד המוחין שעליהם נאמר במדרש, אלפים שנה קדמה התורה לעולם שנאמר, "אאלפך חכמה אאלפך בינה", דהיינו שהמוחין הם מציאות תורה ומתאים שתיקון יעבור זה יהיה על פי שיטת רב אדא, שמציאות שיטה זאת היא מציאות תורה.

ועין חסדי דוד פרק כ"ג ותמצא שתי השיטות גם שם.

וכן מבאר האדמו"ר הזקן שם כי שתי עליות אלו הם כנגד א-היה אשר א-היה, אשר א-היה פעמים א-היה = 441 = אמת. שענינו החזרת הארת ה-א' שהוא אור האזן, שבחסרונו התפרקה החבילה, ומת, ובחזרת הארתו חזר החותם על תיקונו, והקיצו ורננו שוכני עפר והרבי מלך המשיח בראשינו בגאולה האמיתית והשלמה תיכף ומיד ממש.

לעילוי נשמת אבי מורי בנימין בן צבי דב

ואמי מורתי מיני בת הרצל